שתלי סיליקון – כל מה שחשוב לדעת

 

במחצית השנייה של המאה הקודמת הופיעו המשתלים שהמעטפת שלהם הייתה עשויה סיליקון והתוכן היה מי מלח פיזיולוגיים (סלין) או סיליקון נוזלי. בהמשך הופיעו משתלים ממולאי שמן סויה אך שמן זה גרם לדלקות אם המשתל נקרע, ןלכן ננטש זמן קצר לאחר הופעתו בשוק.  בהמשך הופיעו משתלים ממולאי ג'ל  הנקרא הידרוג'ל, ואף הם לא צברו פופולאריות. מנהל המזון והתרופות האמריקאי(FDA) אסר על שימוש במשתלים ממולאי סיליקון במשך שנים ארוכות עקב החשש שייגרמו מחלות קשות או סרטן. בשנים האחרונות ניתן אישור לשימוש במשתלים ממולאי סיליקון לאחר שלא הוכח כי הסיליקון גורם לעליה בשכיחות מקרי הסרטן במושתלות חזה יחסית לשיעורו באוכלוסיה הכללית.

 

 

התחושה  טבעית יותר

המים סופגים חום לכן החזה מרגיש קר יותר.

לעיתים נשמע קול שקשוק המים בעת טלטול החזה.

סוגי מעטפת

 

הגוף יוצר רקמת חיבור סביב המישתל המוחדר, כפי שעכביש עוטף את טרפו במעטפת קורים. מעטפת זו נקראת קופסית, או קפסולה. המעטפת הזו בד"כ עדינה ולא מורגשת, אך לעיתים היא נוצרת בעודף, עקב נטיה של הגוף, או מצבים דלקתיים או לאחר גירויים שונים של הרקמה . מצב זה הוביל להתקשות השד עד לכדי כדור נוקשה, ונקרא כוויצה קופסיתית

 

מעטפת המשתלים עשויה מסיליקון בדרגות עובי ומרקם המשתנים מחברה לחברה.

 

משתלים חלקים – בתחילה יוצרו המשתלים עם מעטפת חלקה. המרקם החלק הקל על החדרת המשתל, אולם גרם לכך שהמשתל לא נצמד היטב לריקמה ולכן הגוף יצר רקמה בעודף, ואחוז הקופסיות המעובות עלה.

 

משתלים מחוספסים – שטח הפנים שלהם מורכב מזיזים רבים בדרגות צפיפות שונות וכן רמת יצירת הקופסית מופחתת. אלה המשתלים הנפוצים ביותר כיום.

 

 

מעטפת זו בנוייה מסיליקון העטוף בשכבה ספוגית נוספת של חומר הנקרא פוליאוריתן. חומר נקבובי זה גורם לצמיחה מהירה של רקמת חיבור לתוכו, ולכן עוצר את תהליך יצירת הקופסית מהר מאוד, וע"י כך מתקבלת קופסית עדינה ביותר ושיעור ההתקשות הקופסיתית פוחת פי 300 מאשר במעטפת מחוספסת רגילה. חומר זה נבדק ולא נמצאה עליה בשכיחות  הסרטן בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.

 

 

הסיליקון הממלא את המשתל מופיע במספר דרגות צמיגות, החל מסיליקון נוזלי, ועד סיליקון צמיג ונוקשה אשר מרגיש כמו מקפא רוטט ואינו נשפך לסביבתו. היום מקובל להשתמש בדרגת צמיגות בינונית שאינה מאפשרת דלף מסיבי מצד אחד, ושומרת על רכות השד מצד שני.

 

 

עגול או אנטומי, גבוה או נמוך, צר או רחב. המשתל צריך להתאים לצורת בית החזה ולצורת השד ובד"כ רצוי לתאר את צורת השד המועדפת ולתת למנתח לבחור את סוג המשתל המתאים.

 

 

המשתל יכול להשאר בגוף לשנים ארוכות, ואולי אף לתמיד, ללא קרע. מאידך ייתכן קרע במעטפת בכל שלב לאורך חיי המשתל. הסיבה העיקרית לקרע היא גפם, או עייפות החומר של המעטפת. במקרה של קרע, המאובחן ע"י אולטרא סאונד או MRI , יש להחליף את המשתלים בניתוח. חברות המשתלים נוהגות לתת אחריות לכל החיים על המשתלים (לא על עלות הניתוח הנוסף). מומלץ לבצע אולטרא סאונד שדיים אחת לשנה.  ישנו מצב ביניים הנקרא "דמם" של המשתל, כלומר דליפה מיקרוסקופית של סיליקון דרך המעטפת ללא קרע ממשי. במצב זה נוצרת לעיתים תגובת רקמה קלה סביב המשתל , אך לא תמיד מחייבת את החלפתו.

 

שיטה נוספת להגדלה היא ע"י הזרקת חומצה היאלאורונית. חומצה זו היא חומר פיזיולוגי הדומה לחומרי המילוי המוזרקים לקמטים בפנים. הזרקתה בכמות גדולה לשד מובילה להגדלתו, אך היא מוגבלת לכמות של עד 200 סמ"ק והחומר נספג לאחר כשנתיים, ולאחר מכן השד חוזר לגודלו המקורי.

 

 

הזרקה של שומן הנלקח מגוף המטופלת ומגדיל את השד. יש להכין את השד קודם ע"י חזייה מיוחדת היוצרת וואקום למשך כשלושה שבועות (BRAVA) ולאחר מכן להזריק שומן לשד. חסרונות השיטה הם באי יכולת לדעת בוודאות איזה חלק מהשומן המוזרק יישאר ואיזה חלק ייספג, ובך לא מאפשרת לדעת במדויק מה יהיה הגודל הסופי של השד ובאיזה מידה תהייה סימטרייה של השדיים.